מוניטין, שווי הוגן ומה שביניהם
נכס מוניטין שרשום בדוח הכספי, נוצר על פי רוב כתוצאה מצירוף עסקים, והוא מייצג את ההפרש שבין התמורה ששולמה לבין השווי הוגן של סך הנכסים המזוהים נטו. בשונה מנכסים בלתי מוחשיים אחרים שהוגדרו בעבודת ה-PPA (הקצאת עלות רכישה) כ"בעלי אורך חיים מוגדר", מוניטין אינו מופחת באופן שיטתי בהתאם לתקינה החשבונאית. במקום זאת, יש לבצע בחינה לירידת ערך מידי לשנה או בתדירות גבוהה יותר בקרות אירוע או שינוי בנסיבות שעלולים לפגוע בערכו של המוניטין, וזאת על מנת לוודא כי שוויו ההוגן אינו נמוך מערכו בספרים.
דגשים עיקריים לעבודת בחינה לירידת ערך מוניטין:
- הבסיס לעבודת בחינה לירידת ערך הוא עבודת PPA מקצועית. גובה המוניטין נקבע בעבודת הקצאת עלות הרכישה (PPA) שנעשתה במועד הרכישה (צרוף עסקים). במטרה להבטיח שעבודת הבחינה לירידת ערך תשקף בצורה הטובה ביותר את מצב היחידה מניבת המזומנים, נדרש לבצע כבר בשלב עבודת ה-PPA הערכת שווי שנשענת על הנחות עבודה ריאליים לצד קביעת פרמטרים שונים (שיעור צמיחה, רווחיות מייצגת, שיעור ההיוון ועוד). היה וחוות הדעת לא מבוצעת כהלכה, אזי החברה עלולה להכיר בהפסד מיותר מירידת ערך כבר מעבודת הבחינה לירידת ערך הראשונה.
- אמידה נכונה של הנכסים וההתחייבויות. ערך המוניטין הרשום בספרי החברה נגזר משווים ההוגן של הנכסים וההתחייבויות התפעוליים של היחידה מניבת המזומנים. בעת בחינה לירידת ערך יש לבחון ולהעריך את שווי ההוגן של כל נכס והתחייבות לגופם, בשים לב לסעיפי יתרת הזכאים והחייבים בהם עלולים להיות סעיפי משנה אותם יש לנטרל.
- אין להתחשב בסימנים חיצוניים ו/או פנימיים התומכים בעליית ערך. במהלך פעילותה השוטפת של חברה חלים שינויים ותמורות בשווקים בהן היא פועלת; חלקם עשויים להיות בעלי השפעה חיובית על התוצאות העסקיות של החברה וחלקם עלולים להיות בעלי השפעה שלילית על רווחיותה. כאמור, התקינה החשבונאית מחייבת לבצע ירידת ערך מדי שנה או בכל עת שקיים סימן המצביע כי ייתכן שחלה ירידת ערך בערכו של המוניטין. לכן, בבואנו לבחון את הצורך בבחינה לירידת ערך אין לקזז סימנים חיוביים ושליליים. רוצה לומר, למרות שעשויים להיות סימנים חיוביים משמעותיים, עדיין ייתכן שהחברה תצטרך לבחון את ירידת ערך הנכס בשל קיומם (גם) של סימנים שליליים.
- רה-ארגון. חברה שמבצעת רה-ארגון באמצע התקופה, תצטרך כבר באותו מועד לבצע הקצאה מחדש של המוניטין בין היחידות החדשות. הקצאה זו צריכה להביא לידי ביטוי את השווי כל אחת מהיחידות החדשות, ובהתאם לכך להקצות בצורה נכונה את המוניטין אליהן. הקצאה שגויה עלולה להביא לעיוות ולחוסר הקבלה של הערך בספרים אל מול שווי היחידות, ובהתאם לכך עלולה להביא להפסד מיותר מירידת ערך בבחינה העוקבת.
- חלוקה נכונה של הוצאות מטה. במידה ויחידות מניבות המזומנים מנוהלות תחת מטה משותף, יש להקצות את עלויות המטה בין היחידות השונות. הקצאה זו צריכה לשקף את המצב האמיתי של צריכת העלויות מיחידה אחת ליחידה השנייה (בדומה לקביעת "מחירי העברה" בין חברות בקבוצה). ייחוס הוצאות בחסר או ביתר עלול לגרום להסטת שווי מיחידה אחת לשנייה, ובכך לגרום חלילה להפסד מיותר מירידת ערך.
- הון חוזר תפעולי. בשונה מהכנסות או מרווחיות המקבלים את מירב תשומת הלב, ההון החוזר התפעולי נדחק לעיתים לשוליים ואינו מקבל את מלוא החשיבות. ההון החוזר התפעולי, מורכב לרוב מסעיף הלקוחות, המלאי והספקים, אך גם עשוי כלול סעיפים תפעוליים אחרים (זכאים וחייבים). בפועל, ההון החוזר התפעולי משפיע באופן מהותי הן על הערך בספרים והן על שווי השימוש. שיפור בתנאי האשראי של החברה מול הלקוחות והספקים לצד התייעלות בניהול המלאי, עשויים להקטין מחד את הערך בספרים, ומאידך להגדיל את שווי הפעילות, ובכך לאפשר "כרית ביטחון" לחברה במצב של ירידת ערך. מנגד,קיטון בהון החוזר שאינו נובע משיפור בתנאי האשראי, אלא רק כתוצאה מדחייה מלאכותית של התשלומים, אמנם יקטין את הערך בספרים, אך באותה המידה אמור להקטין גם את שווי השימוש.
- הפסדים צבורים להעברה. לרוב לא ניתן להתחשב בהפסדים להעברה בתחשיב שווי השימוש של היחידה מניבת המזומנים. מובן מאליו, שהתחשבות בהפסדים אלו תגדיל את שווי השימוש. למעשה, מאחר שהם נכס ששייך לחברה ולא ליחידת מניבת מזומנים, יש להסתכל עליהם ככאלה שאינם מגדילים את שווי היחידה אלא את שווי החברה. באופן דומה יש לטפל גם בנכסי המיסיםהנדחים ולא להכלילם בתחשיב הערך בספרים.
- מיסים נדחים. מיסים נדחים עשויים להיות מהותיים מאוד ביחס לערך בספרים של היחידה. הכללתם או אי הכללתם בתחשיב הערך בספרים עלולה לשנות מהותית את תוצאות הבחינה. לצורך בחינה מדויקת של הנושא, יש להתייחס לכל מס נדחה בנפרד בהתאם לנכס או התחייבות שבגינו הוא נפתח, וכן להקביל ככל הניתן בין הכללה שלו בערך בספרים, לבין הכללתו בתזרים המזומנים.
- הוצאות הפחת. הוצאות הפחת אינן תזרימיות, אלא משפיעות במישרין רק על חבות המס. לפיכך, כדי לחזות בצורה הנכונה ביותר את תזרים המזומנים של היחידה מניבת המזומנים, נדרש להתייחס לפחת לצורכי מס (בהתאם להצגתו לרשויות המס בדוח התאמה) ולא לפחת שיירשם בספרים. עם זאת,במקרים מסוימים ועל מנת לקיים את דרישות התקן, תידרש החברה להעריך דווקא את הוצאות הפחת שיירשמו בספרים. בדומה לסעיפים קודמים, גם בסעיף זה נדרש לוודא הלימה עם הטיפול ביתרות המיסים הנדחים.
- שיעור היוון לפני מס. במסגרת בחינת ירידת ערך מוניטין דורש IAS 36 תזרים מזומנים ללא תשלומי מס. עם זאת, ניתן להשתמש בשיעור היוון לפני מס שמתבסס על שיעור היוון לאחר מס. ראשית בונים תחזית תזרים מזומנים מנוכה תשלומי מס ומהוונים אותה בשיעור היוון לאחר מס. לאחר קבלת שווי השימוש, בונים תזרים מזומנים זהה ללא תשלומי מס ובודקים באמצעות חתירה למטרה מהו שיעור ההיוון לפני מס שיביא אותנו לאותו שווי שימוש.
